הדלין נ' רמי לוי שווק השקמה בע"מ

החלטה

לפני בקשת הנתבעת לאפשר לה הגשת ראיות נוספות וזאת, לאחר שנסתיימו ההוכחות ויום אחד בלבד עובר להגשת סיכומי התובע.

רקע וטיעוני הצדדים

ביום 21.11.2013 נסתיים שלב ההוכחות בתיק, ונקבע כי תתקיים ישיבת תזכורת בנוכחות הצדדים ביום 16.12.13, וזאת לשם בדיקת האפשרות לסיים את ההליך בהסכמות. ביום 9.12.13 הודיע התובע כי אינו מעוניין בקיומה של ישיבת תזכורת, וביקש כי יינתן צו לסיכומים. אף הנתבעת הייתה שותפה לדעה כי יש ליתן פסק דין בתיק, ובהתאם לכך ניתן צו לסיכומים כך שהתובע יגיש סיכומיו בתוך 30 יום והנתבעת תגיש תוך 30 יום לאחר מכן. ביום 12.1.14 ביקש התובע כי תינתן ארכה קצרה להגשת סיכומיו, וזאת עד ליום 30.1.14. ביום 27.1.14 הוגשה הבקשה דנן, כאשר סיכומי התובע הוגשו למחרת היום, היינו ביום 28.1.14.

בבקשתה עותרת הנתבעת להתיר לה להגיש ראיות נוספות, תוך שהראיות האמורות מצורפות לבקשה. המדובר בשלוש כתבות שהתפרסמו בכלי התקשורת אודות תופעת גביית דמי חסות וכן פרוטוקול של ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שעסקה בנושא.

לטענת הנתבעת, לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק, נחשפה הנתבעת לכתבות תחקיר בתקשורת אשר נערכו בעניין תופעת דמי החסות ("הפרוטקשן"), עד שהובא הדבר לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. לטענתה, לראיות אלו משמעות גדולה שכן יש בהן כדי להשליך על העניינים נשוא התיק דנא, לפיכך ביקשה לאפשר הגשתן של הראיות.

לטענת התובע יש לדחות הבקשה, משום שאין רלוונטיות לראיות אלו להליך בענייננו, ומשתמה מסכת הבאת הראיות והתובע כבר הגיש את סיכומיו.

בתגובה שהגישה הנתבעת, הבהירה האחרונה מדוע היא סבורה כי ישנה רלוונטיות וקשר הדוק בין ראיות שהתבקש צירופן לבין ההליך בענייננו. הנתבעת הוסיפה כי ראיות אלו נולדו אך בימים האחרונים והגשתן לא תביא לכל סיבוך או עיכוב ההליכים.

הכרעה

הכללים הנוגעים להגשת ראיות נוספות נקבעו בפסיקה, ועיקרם שיש לבחון את חשיבות הראיה, את הסיבה לאי הגשתה במועד מוקדם יותר, ואת תרומתה לגילוי האמת ועשיית צדק (ר' ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מז(1) 661 בעמ' 662). כמו כן יש לשקול את ההשלכה שתהיה להגשת הראיות הנוספות על יכולתו של הצד השני להפריכן (ר' ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ פ"ד לח(2) 237 בעמ' 243), וכן את השלב שאליו הגיע ההליך, ואת אופי הראיה (ע"א 579/90 רוזין ואח' נ' בן נון פ"ד מו(3) 738 בעמ' 734).

לעניין הגשת ראיות באיחור בבתי הדין לעבודה, נקבע בפסיקה כי:

"שעה שבמערכת הכללית קיימות שתי גישות: האחת – מקלה והשניה – מחמירה, ילך בית הדין בדרך הדיונית המקלה, קרי – יאפשר לתובע להביא ראיותיו גם באיחור, אך זאת, כמובן, תוך חיוב נאות בהוצאות שנגרמו עקב כך לצד שכנגד.

יחד עם זאת, יש למנוע אנדרלמוסיה בניהול המשפט, אין לאפשר לצד, כדבר שבשגרה, להביא ראיות חדשות לאחר שתמה מסכת הבאת הראיות, ויש לשקול כל מקרה לגופו, כאמור, תוך גישה מקלה" .

(דב"ע נה/285-3 מישל לנקרי - א.נ.ש. חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ, כח(2), 327)

עם זאת הובהר כי:

"אין להסיק מהאמור לעיל כי בשם העיקרון של "חשיפת האמת" ו"עשיית צדק" יתעלם בית הדין מכללי הפרוצדורה, ויתיר לבעל דין, ללא הגבלה, להביא ראיות או לנקוט פעולות אחרות בחריגה מכללי הפרוצדורה.

כללי הפרוצדורה אינם כללים שרירותיים, אלא הם נועדו להבטיח שהכרעת בית הדין תתקבל בדרך צודקת, תוך שמירה על זכויות שני בעלי הדין. בעיקרו של דבר, על בית הדין למצוא את האיזון הראוי בכל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו המיוחדות, בין הצורך לשמור על כללי הפרוצדורה, שכאמור, נועדו לעשיית צדק, לבין הצורך "לעשות משפט וצדק", כאשר לשם כך, לעתים, יש לסטות מכללי הפרוצדורה".

(הנפסק מפי כב' השופטת גליקסמן בעניין עב' 5817/00 עליזה נגלר ואח' - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, כרך יב' ע' 240)

הנה כי כן, אין כוונת הדברים לכך ש"גישה מקלה", כי לא קיימים קריטריונים לבחינת בקשות מסוג זה.

לאחר שקילת הבקשה ומועד הגשתה, לא מצאנו כי יש בראיות שצירופן מתבקש כדי לקדם את בירור האמת העומדת ביסוד טענות הצדדים בתביעה זו.